We took the red pill…

💊𝗪𝗘 𝗧𝗢𝗢𝗞 𝗧𝗛𝗘 𝗥𝗘𝗗 𝗣𝗜𝗟𝗟 💊

Once you go black you can never go back (כן אני יודעת, מדברת על ההקבלה! 😉 )

A mind, stretched to a new idea, never goes back to its original dimension.

– Oliver Wendell Holmes

הקלישאה, כמו ברוב המקרים, התבררה כנכונה..

ניים איט וואט יוּ וויל, הכל בסופו של דבר זה same same

לקחנו את הגלולה (במקרה שלי אישית היא ורודה עם נצנצים אבל זה לא האישו פה) ולעולם לא נוכל לחזור אחורה, לחיים ״רגילים״ במדינה פחות מאפשרת.. מאפשרת לחיות בחופש.

יש אנשים שמסוגלים לקחת שנה הפסקה, לבוא לתאילנד לרגע או שניים, לטעון מצברים, לצבור חוויות, להתחבר לעצמם ואז לחזור לטירוף של מקום אחר.

האמת? אני דיי מקנאה באנשים כאלה, שהבפנים שלהם חזק מספיק בשביל להישאר שפויים לא משנה איפה הם.

אני אפילו לא מדברת על כסף (אפילו שזאת אחת הסיבות העיקריות) שאנשים עוזבים (ולא רק את ישראל), אני מדברת על ה״מירוץ״, ה״מרדף״, החיים שאנשים חיים תחת קבלה או הבנה שזה העולם שאליו הגענו.

תמיד אמרתי שנולדתי בשנה הלא נכונה או במקום הלא נכון, מאז שאני קטנה אני זוכרת את עצמי מרגישה לא שייכת לעולם שמסביבי, לחברה שמסביבי. תמיד הייתי מוקפת משפחה אוהבת ותומכת וחברים טובים אבל משהו בפנים הרגיש לי אחר, שונה, כמו עיוורת במופע של הטבע, אני שומעת הכל, מריחה ונוגעת אבל לא מצליחה באמת לראות על מה כולם מדברים… מה העיניין הזה סביב ״חיים״..? לא הייתה לי בעיה בשום שלב בחיי עם המוות, לפעמים אפילו חיכיתי לו, לא ידעתי שקיים משהו אחר.

ואז עברנו לתאילנד, בהתחלה היה קשה, בעיקר כי צריך להתרגל למקום חדש, אבל בעולם בו אפילו הבית בו גדלתי גרם לי להתקפי חרדה הלא מוכר הפך מהר מאוד להיות ידיד, הירוק מסביב עשה לי שקט בלב והכחול… פתח לי את העיניים💙

התחלתי לראות, בגיל 26, סוף סוף הבנתי את המשמעות של ״לחיות״ ומאז אני כמובן מגלה עוד ועוד כל הזמן.

אני לא אומרת שזה לא היה יכול לקרות במקום אחר, לי זה קרה בתאילנד, בעזרת המשפחה התומכת וספיר שתמיד עמד מאחורי השגעונות שלי, הפכתי לבן אדם אחר לגמרי.

השקט הנפשי שמצאתי פה

המקום בעולם

הביטחון שהכל בסדר, גם אם יש רגע קשה

כל אלה לא התקיימו אצלי בנפש עד לפני שהגעתי לכאן.

אחרי בערך שנה שחיינו פה הגעתי לביקור קצר בארץ, לבד, הייתי רק עם המשפחה שבועיים שלמים, היה קר ובקושי יצאנו מהבית אבל היה כיף וטעים ונעים.

כשההורים שלי לקחו אותי לשדה התעופה לחזור לתאילנד, ממש בחיבוק האחרון לפני הפרידה, אמא שלי עם דמעות בעיניים עמדה ואמרה לי ״איילת- תלכי, לשם את שייכת״.

התחלתי לבכות כמובן, גם מהפרידה וגם מההבנה שסוף סוף מצאתי מקום שבו מצאתי את עצמי.

אז יש משפחות, אנשים, שמגיעים לרגע, מתאהבים ונשארים, יש כאלה שיכולים לחיות אחרת, מגיעים להפסקת ריענון באוטוסטרדה של החיים ויש כאלה שחיים על הקו.. בין מציאות אחת לאחרת, בין טירוף לשלווה, בין גַּשְׁמִי לרוחני, בין תל אביב לבנגקוק, לונדון או ניו יורק… והכל תקף והכל תקין, כל אחד בוחר במה שמתאים לו, כל אחד והאמת שלו, כל אחד חיי את חייו שלו🙏🏻

אני לא יודעת אם אשאר בתאילנד לנצח, אני יודעת שאי אפשר לדעת ואני לא יוצאת בהצהרות, אני רק יודעת שאיפה שנבחר להיות זה תמיד יהיה מקום שהנפש מרגישה חופשייה והמרדף הוא בחוץ, יחפים, רצים עם הילדים ומנסים לתפוס פרפרים 🦋

יצא פוסט אינטימי משהו 😉

סופ״ש נעים לכולנו 🙏🏻

איילת

#רילוקיישן #תאילנד #יצאנו_מהמטריקס #wetooktheredpill